כיתה ח' שליש ב', סיפורה של שושנה פישר

ספר הזיכרונות של שושנה (ראייזי) נפתח בעיירה בורשה שברומניה. היא חזרה לביתה ובידה תעודת הערכה של כיתה ח, סוף שליש ב. היא רצתה להראות בגאווה להוריה את השגיה בלימודים, אולם הם היו טרודים בהכנות לקראת ליל הסדר. הימים ימי חג הפסח תשי"ד (אפריל 1944). במוצאי החג גורשו יהודי העיירה, כך החל מסעה של שושנה, שהייתה בת ארבע עשרה, אל תוך התופת.

 

בסיפורה המצמרר היא מתארת את המסע ברכבות ואת הגיהנום במחנות ההשמדה, שם איבדה את רכושה, את הפרטיות שלה ואת בני משפחתה. גם התעודה נעלמה, בלי שהוריה הספיקו לעיין בה. רק היא ואחיה אלתר וכן גם שתי בנות דודותיה הבוגרות, היחידים ששרדו.

סיפורה של שושנה הוא מקור השראה. היא שרדה בזכות התקווה שהפיחו בה בנות דודותיה שתמכו

 

בה לאורך כל במסע. היא שרדה בזכות האמונה החזקה בקב"ה ובזכות הזיכרונות המתוקים מהבית שעליהם התרפקה – כל אלה נתנו לה כוחות להתעלות מעל ההווה האכזרי. שושנה עלתה לארץ באוניית מעפילים, נשלחה על ידי הבריטים למחנה בקפריסין ורק לאחר הקמת

 המדינה מימשה את חלומה; לעלות לארץ, להקים בית ומשפחה.