סיפורו של בנימין

סיפורה של בנימין

"בגלות תימן נולדנו, גויים עוינים שכנינו, להרכין ראש נאלצנו, דתנו לא המרנו..." כך נפתח סיפור חיים של בנימין שמחי, המתאר בשיר ובחרוז את הסיפור האישי שלו; בני משפחתו עלו מתימן בעלייה הראשונה מתוך כמיהה לארץ הקודש. אחרי נדודים, ומשום שלא נקלטו בשום מקום אחר, קבעו את מושבם בפתח תקווה. למרבה התסכול והצער גם בארץ האבות הרגישו בני תימן מנודים ומבודדים ביחס לתושבי הארץ הוותיקים ובהשוואה לעולים שהגיעו ממזרח אירופה.

בנימין נולד ב-1937, להורים שהעריכו לימודים והשכלה, והם הורו לו כל העת, "לא להסתפק במה שיש, לשאוף... להתאמץ ולהגיע אל המירב, בתבונה ובטוב לבב". מצויד בתובנות אלה הצליח בנימין לפרוץ את גבולות השכונה ואת התדמית שדבקה בה. הוא בוגר בית הספר החקלאי מקווה ישראל ושירת בצבא ביחידה מובחרת. לאחר שהשתחרר, למד במכון וינגייט במגמה לחינוך גופני. במשך שנים עבד בנימין כמורה ומחנך והנחיל לתלמידיו את הערכים שספג בבית הוריו, "המעז הוא המנצח".

הספר מכיל גם סיפורים קצרים וכן הרהורים והגיגים, שבהם מבטא בנימין את השקפת עולמו על אחדות העם, על שלמות הארץ, על חשיבות המסורת ועל קבלת האחר.

בנימין מתגורר בכפר הנגיד. הוא אב לארבעה ילדים וסב לחמישה-עשר נכדים.